מרן החזון איש

הרב אברהם ישעיה קרליץ - בבית אורבך

בית אורבך - ביתו של מרן ה"חזון איש" בביקורו בצפת בשנים 1934 ו-1935 (תרצ"ד-תרצ"ה).

בבית זה שהה מרן החזון איש לזכרו ברוך עם אחותו אשת מרן הגאון הסטייפלר לזכרו מבורך ובנה מרן ה"סר התורה" הרה"ח רבי שמריהו יוסף חיים קנייבסקי לזכרו לברכה, בשנים תרצ"ט ותרצ"א (תר"צ).

הבית נבנה ע"י מרת אסתר בנדרלי, לזכרון לברכה, נכדתו של הרבי הקדוש מרוז'ין, לזכרם לברכה. היא הייתה אשה צדיקה שלא הייתה מודעת לגדולתו וקדושתו של מרן. מרן החזון איש הציע לה 3 לירות לחדר לתקופה של חודש, אבל היא רצתה יותר. הרב שרגא פייבל שטיינברג זצ"ל, שליווה את מרן, אמר לה שלמרן אין הרבה כסף - רק 2 לירות - ותלמידיו יתרמו את הלירה הנותרת. היא הסכימה ושכרה להם חדר עם חדר רחצה צמוד ומטבח נפרד. מרן אחותו ובנה רבי חיים שכרו את החדר פעמיים לחודש, שנתיים ברציפות. מרן אחותו ורבי חיים ישנו בחדר אחד: מרן מצד אחד ליד החומה, אחותו מצד שני ורבי חיים במיטה אחרת.

גב' אסתר בנדרלי, לזכרה לברכה, סיפרה שמיד חשה בקדושתו של מרן. פעם אחת יצאה החוצה בשתיים בלילה וראתה את מרן עומד בחצר עטוף בטליתו, מתנודד בתפילה. היא ראתה עמוד אש מעל ראשו, נבהלה ורצה חזרה לביתה. עוד סיפרה שמרן הביא עמו ספר תורה קטן וערך מניין בחדרו עם הבחורים שליוו אותו. בנוסף, היא שיתפה שמרן קבע שתי מזוזות - האחת על דלת החדר, שלא הייתה לה בעבר, והשנייה בכניסה לחדרו. עוד הוסיפה כי מרן יירד לעמק לחפש אתרוגים שאינם מושתלים. עוד הזכירה שאחותו של מרן הביאה בשר והמלחה בעצמה, בעוד שרכשו ממנה רק מוצרי חלב שעשויים מהפרות שבבעלותה.

האמור לעיל הוא מעדותו של הגאון רבי אברהם הורוביץ זצ"ל, ששמע מפי מרת אסתר בנדרלי, זכרון לברכה, וממרן ה"סר התורה", הגאון רבי חיים קנייבסקי, לזכרו, אשר אישר כי כל הפרטים שסיפרה היו מדויקים ואמיתיים. עוד הוסיף רבי חיים זכרונו לברכה כי בשנה הראשונה היה קרוב לבר המצווה שלו, ובשנה השנייה כבר הגיע לגיל בר מצווה וקרא בתורה עם מרן בצפת. [מקור: ערכות רבנו חיים הלוי, עמ' 155-156]

עוד מסופר כי מרן התפלל עם מניין בוקר מוקדם (ותיקין) בחדרו בלינה. יום אחד ביקש מרן להחזיק את המניין במרפסת הבית. משלא הבינו חברי המניין את סיבת השינוי, הסביר החזון איש במהירות כי בחדר בו נוהגים להתפלל ישן אחיינו הצעיר חיים קנייבסקי. הוא היה מודאג שאם הילד יתעורר בעודו בבגדי הלילה שלו, הוא עלול להרגיש נבוך. לכן ביקש מרן לשנות את מיקום המניין. [מקור: מרן החזון איש, פרק ל"ה, עמ' 20). 134]